שיחות עבודת לוי
ובאמת אנו מוצאים מושג זה בהרבה מקומות בדברי חז"ל. איתא במס' חולין (קל"ג א'), "אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא, אמינא חבובי קא מחביבנא מצוה, כיון דשמענא להא 'ונתן' (שופטים י"ח, ג') ולא שיטול מעצמו (ונתן לכהן ולא שיטול הכהן מעצמו, רש"י), מיחטף לא חטיפנא, מימר אמרי הבו לי (הייתי שואלו בפה מלא שהייתי סבור שהוא חיבוב מצוה, רש"י), וכיון דשמענא להא דתניא, 'ויטו אחרי הבצע' (שמואל א' ח', ג'), ר' מאיר אומר בני שמואל חלקם שאלו בפיהם (שלא היה עבירת גזל בידם אלא חלק לויה כגון מעשר ראשון היו שואלין בפיהם, רש"י), מימר נמי לא אמינא וכו'". ומבואר שאביי היה רוצה להראות חביבות למצות מתנות כהונה, ולכן היה מבקש מאחרים שיתנו לו מתנותיהם, אבל שוב הכיר שבעיני התורה זה נחשב ל"בצע" דהיינו גזל! הרי כאן דבר נפלא, שאפילו אביי לא היה יודע שיש כאן עבירה כלל, ואדרבה, חשב שיש כאן מצוה גדולה, אבל כשהעמיק בתורה הבין שבעיני התורה יש כאן גזל.
שני לוחות הברית
ר' שמעון ור' יוסי ור' חייא הוו קא אזלי מגלילא עילאה לטבריא, אמר ר' שמעון ניהך ונשתדל באורייתא, דכל מאן דיכול לאשתדלא באורייתא ולא אשתדל, אתחייב בנפשיה. ולא עוד דיהבין ליה עולא דארעא שיעבודא בישא, דכתיב ביששכר ויט שכמו לסבול. מהו ויט סטא, כמה דאת אמרת (ש"א ח, ג) ויטו אחרי הבצע. מאן דסטי אורחיה וגרמיה דלא למסבל עולא דאורייתא, מיד ויהי למס עובד, עד כאן לשון הזוהר: